על פרופורציות

מזמן כבר שמתי לב, כאשר אני ניגש לתכנון חלל כל-שהוא, ובייחוד דירה - אני בודק את סך השטח העומד לרשותי, מסמן חללים שונים ומוודא את שטחם, וכאשר אני ניגש לתכנון החדש - אני מתייחס לשטחי החללים שהיו, ובודק ומשווה את התכנון החדש אליהם.
בחופשה היינו בבית שבנתה חמותי בקיבוץ בגליל.
בית מפנק מאין כמותו.
בית המשפחה היא קוראת לו.
ובקומה השניה חדר אמבטיה.
ואתה נכנס לחדר שגודלו כחדר רגיל.
3.2 מטר על 3.2 מטר
אבל כאשר חדר זה משמש כחדר אמבטיה התחושה חדשה ושונה.
פתאום יש הרגשת רווחה מאוד גדולה.
אתה מרגיש שם כמו בארמון ענק, והחוויה הפנימית הזו נשארת איתך גם כאשר אתה נמצא בשאר הבית.
גם כאשר חלל המטבח כמעט זהה לחלל חדר האמבטיה.
תחושה זו הביאה אותי לנסח מרכיב שאאמץ מעכשיו בעבודתי.
לוודא שבתכנון אני אשתדל לקחת חלל כל-שהוא ולהגדיל אותו מחוץ לפרופורציות של השטחים וחלוקתם.
עובדה זו תאפשר לי ליצור תחושה של רווחה ושל יש עבור המשתמשים.
תחושה של יציאה מקופסת הדימויים וההחלטות הרווחות.

דלתות

לא מעט נושאים הקשורים לעיצוב פנים מעוררים עיניין שהוא מעבר לדבר עצמו, ונושאים משמעות סימבולית אדירה - החל במושג הבסיסי בית, והמשך בפתחים, חלונות, דלתות, שערים, עמודים..
אני אנסה לפתוח אשנב אל המקום הזה ואשמח אם תוסיפו ותעלו אלמנטים נוספים.
הבחירה הראשונה שלי היא להתעסק בנושא הדלת.
וכמובן אפתח בדלת כניסה.
דלת שהיא המקום שבו עוברים מהחוץ פנימה.
המקום שבו אנחנו נפרדים מהרחוב המלא פיתויים או חוסר עיניין, ובשל סיבות השמורות עימנו, אנחנו בנקודה זו נכנסים אל חלל אחר, פרטי - בין אם במבנה ציבורי או פרטי.
המבנה עצמו מזוהה, וכבר גיבשנו את דעתנו עליו.
הדלת היא האלמנט המשמעותי הבא.
האם היא תואמת או נוגדת את רוח המבנה..
האם הצבעוניות שלה הרמונית או צורמת..
האם גודל הפתח פרופורציונלי לחזית המבנה או לא..
האם הדלת עוצרת נשימה בגודלה, כמו בכניסה לפעמים למוסדות דת, או מדגישה את אפסותנו וגורמת לנו להתכופף בכניסה למבנה, כמו בכניסה לפירמידות בגיזה.
האם הדלת מחולקת, לעיתים קרובות לשתי דלתות, והאם היא כוללת חלק עליון קבוע.
והחלק העליון הקבוע - האם הוא בחומריות הדלת או שאולי בפרופיל ומילואת זכוכית.
והדלת עצמה - האם יש בה צוהר פנימי.
והצוהר הזה - האם הוא קטן או גדול, מסורג, בזכוכית שקופה, צבעונית, אטום, בחומריות שונה, אולי בכיוון של עבודת שתי וערב.
והדלת - האם בעץ.
ואם בעץ - קורות גלויים מחוברים, פורניר מגוון, בצביעה אטומה.
החיבורים בין הקורות - אולי גלויים, אולי מסומרים וראשי המסמרים בולטים וגלויים, ואולי קורות רוחב ואלכסון מקבעות את קורות האורך.
ולפעמים רצועות מתכת עושות את עבודת החיבור.
או חיבור פנימי סמוי.
ואולי במתכת.
דלת ברזל שחלודה חיה בה באלפי גוונים.
או דלת בצבעים זוהרים, בטקסטורות ובעומקי צבע.
או שהשימוש במתכת הוא רק ליצירת קונסטרוקציה.
והמילואה בעץ, בזכוכית, במתכת.
והקונסטרוקציה - האם היא בצורות גיאומטריות שמשמעותן בולטת יותר מאשר המילואה.
ופעמים המסגרת היא באלומיניום, ובדרך כלל במילואת זכוכית.
והאם ברוח פרופיל בלגי, באלומיניום או במתכת.
והאם הדלת התיישנה עם המבנה, או חודשה ואולי אפילו הוחלפה.
ומשקל הדלת.
האם כבדה או קלה, או "תואמת" את תחושת המבנה.
וצירי הדלת - סמויים או גלויים. ואם תתבוננו מקרוב - יש צירים סמויים שהם מעשה אומנות על גבול התכישטנות.
והדלת - האם היא נפתחת פנימה או החוצה.
ואיזו פתיחה מתאימה לנו יותר כדי לעבור מהחוץ פנימה.
והידית.
הידית שמפעילה את כל הדלת.
ושוב כל השאלות תחזורנה - הצבע, החומריות, הטקסטורה, הניגודיות או התאימות לדלת, האם לאורך, או לרוחב, או באלכסון.
ומיקומה בדלת, וכמה כוח יש להפעיל כדי לפתוח בעזרתה את הדלת.
והאם הדלת מזמינה אותנו להיכנס פנימה, או משדרת לנו להתרחק.
והצליל שבו נפתחת הדלת.
האם היא לא נשמעת, האם בחריקה. האם היא נתקעת בנקודה מסוימת בצליל עמום.
ולפעמים דלת בפתיחתה מניעה צלילים של פעמוני רוח, או צליל אלקטרוני שמעיד על פתיחתה.
ושלט שם.
וברכת הבית.
והמצילה.
ושוב כל השאלות שהידית עוררה.
ורק שנושא הצליל מהותי יותר.
האם הצליל נשמע מבחוץ פנימה, או שעמימות מלווה אותו. נקישה חדה או צורמת.
וכשאנחנו משתמשים במצילה - לפעמים אני לא רוצה להפסיק. עוד ועוד לאחוז ולטלטל חישוק ברזל קריר ונוקש. או דמות חיה כל שהיא, עדיף ממשפחת האריות.
ולדלת משקוף.
ולכל משקוף - משקוף עיוור. איזה קסם פתאום יש למינוח הזה.
והמשקוף - שוב כל השאלות. ועוביו, ואפשרויות גילופו.
ובמקרה הפרטי שלנו, המשקוף הוא גם פעמים רבות נושא המזוזה. ובמקרה הפרטי שלנו כיהודים, המזוזה היא פריט הכרחי המצורף לדלת.
ועוד פריט הכרחי הוא המנעול. ושוב כל האפשרויות קיימות.
ואותה דלת היא גם המקום לצאת דרכו ולחזור לרחוב.
ואיך היא נראית ומשתלבת בפנים הבית.
אתם כבר מודעים לסדרת השאלות.
וכשיצאנו - הדלת סגרה על הבית בשקט, בטריקה? בצליל של געגוע?
ודלת שאנחנו פותחים
דלת בנו שאנחנו פותחים..
דלת אל הנפש ואל סודות ואל מרחבים של חלומות ותשוקות
וכשדלת אחת נסגרת - דלת אחרת נפתחת
וכשאני עומד בדלת ודופק - האם אני זר ? האם אני ידיד ?
ודלתות מסתובבות
ודלתות נפתחות
ופתאום נראה שכל העולם כולו הוא דלת ועוד דלת ועוד דלת..

קירות

לכאורה מובן מאליו.
קיר.
מה עוד יש לאמר על קיר..
מסתבר שיש.
מקומם של קירות בבניה עבר שינוי מאוד גדול במאה האחרונה.
קודם לכך הקירות היוו חלק אינטגרלי מהמבנה. הם שימשו כקירות נושאים, והיו חלק קונסטרוקטיבי במבנה.
גודל הקיר, עוביו, צורתו ומיקומו היו הכרחיים לעמידות המבנה כולו.
עם שינוי תפיסת הבניה, השתנה גם משמעותו של הקיר במבנה.
בשיטת בניה שבה עמודים הם הבסיס לחוזק ועמידות המבנה הפכו הקירות להיות מחיצות לחלוקת החלל.
מרגע זה השתנו גם חומרי הבניה לצורך כך.
מחיצת גבס תענה על הצורך.
מדובר בחומר קל וזול, שבנייתו מהירה ופשוטה.
בשטח מוקם גריד קונסטרוקטיבי שבתוכו עוברים קווי חשמל, תקשורת, ומים, והוא מצופה בלוחות גבס המוחלקים למשטח אחיד.
מבנה הקיר הוא לרצוננו. ישר. עקום. זוויתי. מעוגל.
הגימור הוא בצבע, בטפטים, או בכל חומר גמר אחר.
פירוק קיר גבס הוא פשוט, ומאפשר יצירת חללים שונים לפי הצרכים.
כשאני כותב וחושב על האפשרויות הטמונות בבנייה בקירות גבס - אני מעלה בדעתי את שיטת הבניה היפנית המסורתית.
חלל גדול בבניית קורות עץ, ואפשרויות חלוקה מהירות בעזרת מחיצות עץ ונייר נעות.
מרבית המבנים אינם מנצלים את הגמישות באפשרויות לשינוי החללים הפנימיים.
אנחנו עדיין נצמדים לתפישה המסורתית של חלוקת חלל ומיקום רהיטים בתוכו באופן קבוע.
האם הגיע הזמן לשינוי תפישה זו - או שהצורך בעוגן קבוע, בסביבה מוכרת ולא משתנה חשוב יותר?

רגע מרגש בעבודת מעצב

חיפשתי לעצמי תשובה מהו הרגע המרגש, המספק, המתגמל בעבודתי כמעצב.
שיחזרתי את מהלך העבודה.
מדובר במקומות שעומדים לעבור עיצוב מחדש.
קביעת פגישה ראשונה.
דברים שעשיתי, מקומות לראות - יש לך אתר?
מה החלומות של הלקוח
מה התקציב.
החלטה על הליכה משותפת.
הסכם עבודה כולל לוח זמנים ותשלומים.
לא לשכוח לחייב את ביצוע העבודה באישור קונסטרוקטור..
פרזנטציה ראשונה - מקסימום שתי אופציות..
בחירת האופציה ועיבודה.
תיקצוב.
כתב כמויות לקבלנים.
בחירת חומרים. אביזרים. צבעים.
בחירת קבלן וספקים.
תחילת עבודה..
והנה זה מגיע
הנה מגיע הרגע הזה שתמיד מפיל את כל המערכת הרגשית שלי מחדש.
הרגע הזה שבא לי לצרוח משימחה
הרגע הזה שבו אני מודה על ההזדמנות הזו
חוויית אורגזמה אדירה..
הרגע הזה שבו גמרו להרוס ופינו את כל הקירות שהיו, הרימו את הריצפה וחשפו את בסיס הבטון ( או החול, אם מדובר במבנה קרקע ישן ) , גרדו את האריחים, פינו את המטבח ואביזרי האינסטלציה שהיו, הוציאו חלונות להחלפה, העמיקו או הגדילו פתחים..
פתאום קרני השמש נכנסים ומאירים את המבנה בדרך שלא הכרתי
יש באוויר ריח ניקיון וטחב
הכל נראה כל-כך אפשרי ואין סוף פתרונות
הבנות חדשות
רגע הבוסר הזה של ההתחלה החדשה
הרגע הזה שבו פונה המקום ממקסימום הדברים שיכולתי לפנות
הרגע הזה בתפר בין הישן לחדש - הוא הרגע שמפיל את חומות ההגנה שלי..
מה שלכם ?

חובתו הראשונה של מעצב - מהי

ברפואה זה ברור.
המחויבות הראשונה שלך היא להציל חיים. לא משנה מי המטופל, מה אתה חושב לגביו, מה היית מעדיף לעשות עכשיו. כל האנרגיה וההתכוונות מכוונת להציל אותו.
אם אתה סניגור - גם אז המחויבות הראשונה שלך היא ברורה. עליך לעשות כל שאתה יכול כדי לזכות את הלקוח, במסגרת החוק, כמובן.
וכך הלאה והלאה.
בכל מקצוע יש את הנקודה, שהאדם שבחר לעסוק בו, היא הראשונה והחשובה ביותר לבעל המקצוע ולמה שהוא מייצג ומחוייב אליו.
בהיותי מעצב, מקצוע שהגדרתו אינה ברורה ואינה מחייבת תארים אקדמיים או בחינות לישכה כל שהן - אני נאלץ להכתיב לי את הנקודה שהיא החשובה ביותר בבואי לתת את שירותי.
כמעצב אני מחוייב לאסתטיקה - אבל כאן מדובר בבחירה וההעדפות שאינן מוחלטות.
כמעצב אני מחוייב לתיאום בין מבצעי העבודה והספקים השונים - ואין כאן הבדל מכל בעל מקצוע אחר שאחראי על ביצוע פרויקט.
כמעצב אני אמור להבין את דרישות הלקוח, לא רק כפשוטן, אלא לנסות ולהבין בעזרתו ובשרטוט החלומות שלו, את המטרה הגבוהה יותר והרחוקה יותר שהיה רוצה להשיג עם השלמת הפרויקט.
כמעצב אני לומד להכיר את הלקוח, וברוב המקרים מדובר בזוגות או שותפים. כאן אני נדרש ליכולות פסיכולוכיות של הבנת היחסים בין הזוג או השותפים, יחסי הכוחות שביניהם, החשדנות, הפירגון, היכולת לשתף פעולה, הדאגה לעלות הביצוע, והפחד הברור מפני החדש והלא מוכר.
כאשר אני נדרש היום לתת תשובה מהי חובתי הראשונה כלפי הלקוח - אני בוחר להתמקד בחובת העמידה בלוחות הזמנים ותקציב הלקוח מול צרכיו וחלומותיו.
ואתם?
כמעצבים?
כלקוחות?
מה החובות? מה הציפיות ?

טיפים לבחירת מעצב

אולי את הסוף, את הטיפ החשוב בעיני, אשים כבר עכשיו בהתחלה..
תימשכו אליו / אליה..
תירצו להיות איתו / ה
לשמוע מה יש לו / לה להגיד
תאהבו דברים בו / בה..
זה מאוד פשוט - אתם בדרך לעוד מערכת יחסים. די קרובה. הבן אדם הזה עומד ללמוד ולדעת עליכם לא מעט בזמן הקרוב. אתם הולכים להיחשף בפניו ברגעים מאוד קטנים ומביכים שלכם, כמו גם ברגעים גדולים של וותרנות ושל וויתור על חלומות. תבחרו טוב טוב את האדם הזה, כדי שתוכלו להרגיש מספיק אינטימיים איתו ובחברתו, וגם כאשר הוא יגיד לכם דברים שאולי לא תסכימו איתם.
וחוץ מזה - חשוב שתראו עבודות שלו. לכו לבקר באיזה בית שהוא עשה וממליץ עליו. תרשו לעצמכם להרגיש באם האווירה מדברת אליכם.
קצת רכילות עליו ועל דרך העבודה איתו לא תזיק..
תשמעו מהלקוחות איך היה לעבוד איתו. תנסו לשמוע איך הרגישו בעלי המקצוע. האם התכניות שעשה היו ברורות מבחינתם? האם עלויות הביצוע של רעיונות שלו היו סבירים? תבדקו אם הוא עמד בתקציב שהונח לפתחו.
ככלל - הלקוח תמיד מעיד על פחות ממה שיוציא בסוף - אבל תדאגו שהמעצב הזה לא יוציא את התקציב מידי מפרופורציות, וממה שבאמת יש.
תקשיבו לו. למה שהוא אומר. ללהט או לאדישות שבה הוא מתאר לכם את ביתכם, את הצפוי לקרות ולהשתנות בו. הוא אמור לעניין אתכם. להדביק אתכם בהתרגשות מהתהליך שמצפה לכם. הוא חייב להיות כן. התהליך הזה לפעמים מייגע ומתסכל. לא הכל יוצא כפי שחשבתם. לפעמים דוגמת צבע קטנה הופכת לקיר מזעזע.
תרשו לו גם לטעות, ואל תהססו לבקש לתקן. בסך הכל בן-אדם. לא תמיד ההחלטות שלו הן הכי נכונות - אבל אתם לא מוכרחים להמשיך לחיות בבית שלכם עם החלטות שגויות.
ושוב. פגשתם מספר מעצבים, ראיתם מספר עבודות. דיברתם איתם. בחנתם הצעות מחיר לתכנון. ראיתם למי אתם מתגעגים מכל האנשים שפגשתם. איזה חלל הכי דיבר אליכם. לכו על בחירה שיש בה בה מקום גם לרגש ולמשיכה.
ואחרי שבחרתם - לכו על זה. הקשיבו ושתפו. היו בתוך התהליך ולא מחוצה לו. בסופו של דבר הרי מדובר בבית שלכם. בחיים שלכם.
ואולי לא בסופו של דבר - אלא בעצם בתחילתו.. בהצלחה

שרטוטי עבודה

בינה ואבי - דירה בתל אביב - תכנית לביצוע

בית בהוד השרון - תכנית מצב קיים

בית בהוד השרון - תכנית לביצוע

קפה נחמה וחצי, תל אביב - תכנית מצב קיים

קפה נחמה וחצי, תל אביב - תכנית לביצוע

קפה עלמה, מודיעין - תכנית מצב קיים

קפה עלמה, מודיעין - תכנית לביצוע

ארון מטבח - דגם חדש - עבור אניס מטבחים

מסחר

קפה נחמה וחצי, ת"א

צילום "נחמה וחצי" - שי אפשטיין

מסחר

מעדניית עין כרם.
במהלך התכנוןההחלטה הראשונה שנתקבלה היתה לשמור ולשמר את אופי המבנה המקורי
בהתאם לכך נוקו הקשתות, תוספות הוסרו מהקירות, התאורה תומכת באופי המבנה, והנגרו משתמשת בקרניז דקורטיבי - מעין מענה לנוכחות הקשת במבנה.
הצבעים שנבחרו הינם בהירים
במרכז החלל הוצב שולחן עץ כפרי המשמש הן לתצוגת מוצרים, והן לטעימת מיוחדות.
את השולחן מאירה מנורת קריסטלים - אשר משמשת גם כנקודת משיכת מבטים מהחוף לעבר החלל.

קפה עלמה במודיעין.

בית הקפה ממוקם בחלל מרכז התרבות במודיעין.

ביסוד התכנון היה רצון הבעלים ליצירת ביסטרו קפה-בר, אשר יענה גם על הצורך בכיבוד בין ולפני מופעים, וגם על יצירת מקום שואב לאנשי המקום, הן כמקום אוכל וקפה, והן כאפשרות לשימוש באמפי הצמוד למקום כבמה לארועים, בעיקר מוזיקליים.

בעיצוב המקום הושם דגש על שימוש בחומרים שיזכירו מעין אחורי במה או מחסן תפאורות.

נעשה שימוש בבדי ווילונות בזהב ובסגול מוזהב, טפטים בגוון ספיה שנושאו צילומים מתוך סרטים ישנים, שימוש בתאורה חמה וגופי תאורה ישנים.

הרהיטים נצבעו בצבעים פסטליים.

חלק מהרהיטים נקנה בשווקי פשפשים ועבר חידוש ברוח עכשווית.

עבודת עיצוב המקום נעשה תוך דיאלוג עם אנשי הגרפיקה, האחראי על התפריט, ובעלי המקום

מגורים

דירה בירושלים

הקיר בין המטבח לחלל המגורים הורד ליצירת חלל כניסה מרווח

נעשתה חלוקה שונה של החדרים הפנימיים על מנת ליצור חדר הורים

ובו יחידת רחצה

חדר הילדים גדל, ותוכנן תוך השארת מקום לחלוקתו בעתיד לשני חדרים